מאמרים

ילדים של מהגרי עבודה בצל איום הגירוש

17.05.2012

ד"ר נעמה כרמי

ילדים של מהגרי עבודה בצל איום הגירוש

ד"ר נעמה כרמי

 הכוונה לגרש את ילדיהם של מהגרי עבודה השוהים כאן שלא לחוק (עם הוריהם) עומדת על סדר-היום של הממשלה ומעוררת דיון ציבורי ער יחסית.

השאלות שמעלה הסוגייה הן משפטיות, מוסריות ואנושיות. משלושתן, השאלות המשפטיות נראות הפחות בעייתיות. הזכות לכניסה קבועה למדינה, או ליתר דיוק האיסור על שלילתה השרירותית של זכות זאת - שממנה נגזר איסור הגירוש - מוקנית במשפט הבינלאומי רק למי שהמדינה היא "ארצו".   על-פי הפרשנות המקובלת המונח "ארצו" אמנם רחב יותר ממדינת האזרחות, ויכול לכלול מי שיש להם זיקה מיוחדת למדינה. קיימת אף פסיקה בינלאומית שהרחיבה את הזכות בנסיבות מסוימות גם לתושבי קבע. הזכות להישאר בשטחה של המדינה חשובה במיוחד, משום שתחולתן של האמנות הבינלאומיות לזכויות אדם היא בעיקרה טריטוריאלית: הן מחייבות את המדינות לכבד ולהבטיח את זכויות האדם המנויות בהן לכל מי שנמצא בשטחן וכפוף לסמכות שיפוטן. כך שליכולת להישאר בשטח המדינה נפקות ברורה וחשובה של הנאה מהגנה על זכויות, לפחות דה-יורה.  כאשר הם עומדים בפני גירוש, הרי לזרים הנמצאים כחוק בשטחה של מדינה, שהם בני-גירוש, מקנים דיני זכויות האדם הבינלאומיים ערבויות של הליך הוגן בתהליך הגירוש (כמו זכות שימוע). מה באשר לזרים הנמצאים בשטח המדינה שלא כחוק? בנקודה זאת האמנות שותקות. שתיקתן מעלה אפשרות פרשנית של "מכלל הן שומעים לאו". כלומר, לכאורה לפני גירושם המדינה לא חייבת להעניק לאותם זרים אפילו את ערבויות ההליך ההוגן, המוקנות לזרים השוהים בה כחוק. אך העיקרון של איסור ההחזרה (non refoulement) - הנחשב כיום לחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי - מחייב לפחות מתן שימוע, כדי לאפשר לאדם לטעון שצפויה לו סכנת חיים או עינויים במקום שאליו יגורש או יוחזר.   דיני זכויות האדם הבינלאומיים אמנם מכירים בכך כי הגירה ואזרחות הן בסמכותה הריבונית של המדינות. אך סמכות זאת איננה מוחלטת והיא ננגסת על-ידי הדין הבינלאומי עצמו. זאת מעבר לשיקולים מוסריים היכולים להגביל אותה.

למאמר המלא

קובץ להורדה
imigrant.pdf
חיפוש עו"ד :
משפחה
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון