"נקודת גישור"

גישור במצבי דחק - היבטים תהליכיים ואתיים

20.04.2003

במצבי דחק (לחץ) דועכת יכולת קבלת ההחלטות הרציונליות ולעיתים היא אף בלתי אפשרית * בניהול הליך גישור שמשתתפיו נמצאים במצב דחק - טמונות סכנות רבות והשלכות קשות ביותר עבור המשתתפים הנוטלים בו חלק * חובת המגשר היא לרכוש לעצמו כלים ומיומנויות גישור, אשר יאפשרו לו לקיים את תפקידו גם במצבים אלה, על-פי העיקרון המנחה בגישור - Do Not Harm

אוטונומיית המשתתפים בגישור, זכות הבחירה, יכולת קבלת החלטות עצמאיות תוך שיקול דעת ולאחר התייעצות מקצועית - הינן מאושיות הגישור עליהן לא יימצא חולק.

יחד עם זאת, עצם הווית האדם הנתון בקונפליקט [2] טומנת בחובה קשיים אובייקטיביים וסובייקטיביים, העשויים לשים לאל את יכולת קבלת ההחלטה העצמאית והשקולה ובכך להחטיא את מטרת ההליך בכל הקשור להסכמה אותה אנו מבקשים להשיג. ההסכמה אליה יגיעו המשתתפים בהליך עלולה בפרספקטיבת הזמן לגרום למי מהם תחושת תסכול עמוקה על כך שהגיע להסכמה זו תוך קבלת החלטה מוטעית. מכאן ועד להחייאת הקונפליקט מחדש (ואולי אף בעוצמות גבוהות יותר) הוא עניין של זמן בלבד.

מגשר המנהל את הקונפליקט צריך להיות מודע לקושי הטמון בהשגת הסכמה מרצון, המושתתת על בחירה חופשית, כאשר משאבי הנפש של האדם המצוי בקונפליקט מתדלדלים. מטרה נוספת היא להדגיש את העובדה כי במצבי דחק (להלן: דחק או לחץ) דועכת יכולת קבלת החלטות רציונליות ולעיתים אף בלתי אפשרית. עד כדי כך, שאפשור קבלת החלטה בעתות דחק - תגיע לכדי סטייה בלתי סבירה מנורמות ההתנהגות האתית הנדרשת מן המגשר.

דחק

בקליפת אגוז ניתן לסכם כי התיאוריות המשמעותיות, העוסקות במצבי דחק כגון אלה שפותחו ע"י [3]Lasarus או [4] Selye מתארות מספר גורמים המחוללים את המצב הנפשי המכונה דחק והם: שינוי, פגיעה רגשית  ואי ודאות. עפ"י הגדרת ארגון הבריאות העולמי, הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי [5] (ICD-10) מוגדר מצב דחק חריף כך:

"F430  - תגובה לדחק חריף:

הפרעה חולפת בדרגת חומרה ניכרת, המתפתחת באדם שאינו מראה הפרעה נפשית אחרת. היא מתפתחת כתגובה לדחק גופני ו/או נפשי חריג ופגה בדרך כלל תוך שעות או ימים. גורם הדחק יכול להיות חוויה טראומתית מהממת, הקשורה באיום חמור על בטחונו או שלמותו הגופנית של האדם או של הקרובים לו או שינוי פתאומי ומאיים מאוד במעמד החברתי ו/או בקשרים החברתיים של האדם...(ההדגשה שלי; נ.מ.) הסיכון שהפרעה זו תתפתח גובר במצב של תשישות גופנית... הסימפטומים מגוונים מאוד, אבל באופן טיפוסי הם כוללים שלב ראשוני של "הלם",  עם צמצום כלשהו של תחום התודעה והגבלת הקשב, עם אי יכולת לקלוט ולהבין גירויים ועם אי התמצאות..."

ובהנחיות לאבחון נכתב: "... הסימפטומים מראים בדרך כלל תמונה מעורבת ומשתנה. נוסף על שלב ההלם אפשר להבחין בדיכאון, חרדה, כעס, ייאוש, בפעילות יתר ובנסיגה...(ההדגשות שלי; נ.מ) . הסימפטומים נעלמים במהירות (לכל היותר בתוך שעות אחדות)... ובמקרים שבהם הדחק נמשך או שמטבעו הוא אינו הפיך, הסימפטומים מתחילים בדרך כלל להיעלם אחרי 48-24 שעות. "

"נורות אדומות" לאיתור מצבי דחק

בעת ניהול הליך גישור יש לשים לב לתופעות ולתסמינים שלהלן ולהיות ער לעובדה שתופעות אלו כולן או חלקן עלולות להצביע על מצבי דחק קיימים או מתהווים.

דיכאון - הסובל מדיכאון מרגיש עייפות ודכדוך ואינו מסוגל להתמודד אף עם קושי קטן ביותר, הוא אינו נוקט יוזמה ויש לו את הרושם כי יכולותיו השכליות, זכרונו ותשומת לבו נפגמו. הוא חש עקב כך נחיתות אשר מגבירה עוד יותר את המלנכוליה. הדיכאון יכול שיהיה מולד אך לרוב הינו תגובתי לקשיי החיים.

חרדה - מצב קשה של אי שקט הנגרם בעקבות תחושה עזה של סכנה מעורפלת ומיידית, האדם העומד בפניה חסר אונים ונטול הגנות. החרדה מלווה בד"כ בתופעות פיזיולוגיות כדפיקות לב, הזעת יתר, רעד, טשטוש הראיה ועוד.

כעס - הינו רגש פתאומי שיש בו נטייה לתוקפנות המתבטא בשפע הבעתי, תנועתי ומילולי ולעיתים אינו מבוקר. הכעס מופיע במצבי תסכול כאשר מסתבר לפרט כי השליטה אינה בידיו.

ייאוש - ביטויים של אובדן תקווה, ויתור כללי, העדר שיתוף פעולה, אפתיה.

פעילות יתר - חוסר שקט וחוסר שליטה עצמית, דיבור מהיר, התפרצויות, חוסר יכולת להתרכז בנושא הרלוונטי ועוד.

נסיגה - חוסר פעילות, אדישות, חוסר רגישות לגירוי רגשי, הסתגרות ועוד.

הגדרות המושגים שלעיל לוקטו מתוך לקסיקון פסיכולוגי [6] ואין בהם בכדי למצות את תסמיני הדחק אלא להצביע על תופעות הנראות לעין בלתי מיומנת ורק לשם סיוע בזיהוי האפשרות להמצאות במצבי דחק.

מצבי דחק

מצבים בהם אדם נתון בדחק הינם, בין היתר, מצבי חיים מוכרים. אין המדובר רק באותם מצבי לחץ קיצוניים (אקוטיים) הנגרמים עקב חשיפה לאירוע טראומטי קיצוני, כמו תגובות לתרחישי קרב, אסונות טבע, נוכחות באירוע פוגעני וכיוצ"ב, אלא מצבי חיים ידועים ונפוצים, אשר מעצימים באופן משמעותי את התגובות הרגשיות והפיזיולוגיות של החווה אותם.

לעניין זה, נדרשו [7] Holmes & Rahe ופיתחו סולם לדירוג מצבי חיים מעוררי לחץ. חמשת אירועי החיים בעלי פוטנציאל לדחק ברמה גבוהה הם: מות בן זוג; גירושין; פרידה מבן זוג; מאסר; מות בן משפחה קרוב. לרשימה המלאה ראו [8] Monat & Lasarus.

גם על פי מילגרם (1998) [9], בחיבור העוסק במצבי לחץ אצל ילדים דווקא, ניתן לראות לשם המחשת התופעה, כי רשימת אירועי הלחץ מורכבת ממגוון אירועים מלחיצים הכוללים מצבי חיים שונים החל מחוויות ומצבים רגילים ונפוצים של לחץ ועד להתנסויות יוצאות דופן וחריגות:

  • שגרת החיים היום יומית המעוררת מתח רגשי קל, רוגז או מצוקה (כגון ביצוע עבודות בית או ביקור בבית הספר).
  • משימות ומעברים התפתחותיים (כגון פרידה מהבית, אתגר אקדמי ויישוב בעיות הזהות של ההתבגרות).
  • אירועים קונבנצאנליים (הולדת אח, מעבר דירה, החלפת בי"ס).
  • אירועים בלתי נעימים (פגיעה פיזית, קטטה, ניתוח).
  • זעזועים משפחתיים (פרידת הורים, אבטלת הורה).
  • טרגדיה משפחתית (מוות, תאונה, מחלה קשה של אחד מבני המשפחה).
  • טרגדיה אישית (התעללות גופנית או מינית, תקיפת מחלה קשה).
  • קטסטרופות קבוצתיות (אסון טבע, דלקה, סופה).
  • אסונות קטסטרופליים  מעשה ידי אדם (מלחמה, טרור, עינויים).

ככל שהאירועים אינטנסיביים יותר (כאלה המצויים בסוף הרשימה) יש סיכוי רב יותר שיתרמו להפרעות התנהגותיות (מאשר אלה שבראש הרשימה הנ"ל) (ההדגשה שלי נ.מ.).

כפי שנוכחנו לראות, שגרת החיים, כוללת מצבים משתנים רבים אשר תגובתו של האדם החווה אותם מושפעת ומשתנה באופן ניכר ע"י גורמים כגון: עצמה, משך הזמן, מידת הקרבה והחשיפה אליהם, הפתעה, ניסיונות קודמים, מבנה אישיות, מיומנויות התמודדות ועוד.

קונפליקטים מטבעם הינם מצבי לחץ אשר המצויים בהם נדרשים לקבל החלטה אשר השפעתה יכולה להיות מכרעת עבורם. ההשפעה, יכול שתהיה במישור הכלכלי, החברתי, האישי, התדמיתי ועוד, כך שהימצאות במצב של קונפליקט דורשת משאבים רבים על מנת להתמודד עמו כיאות.

אולם, למרבה הצער, ככל שעוצמת הקונפליקט גבוהה יותר- וההשפעה של תוצאותיו מיידית ונוגעת לאדם באופן מוחשי יותר- דווקא אז, כאשר צריך הוא להתמודד עם מצב רגשי זה, משאביו הנפשיים של האדם מצומצמים.

מצבי דחק במהלך גירושין

מוזכר לעיל, כי מצב של פרידה וגירושין הינם ממצבי החיים מעוררי הלחץ בדרגה גבוהה ביותר לאחר אבדן בן זוג. אולם, עוצמות הדחק המוכר לנו במהלך הליך הפרידה והגירושין, החל מרגע גילוי רעיון הפרידה ועד להסתגלות אליו, משתנות בהתאם לאיום אותו חש האדם. תופעה המאפיינת את הטלטלה הרגשית השכיחה כל כך בתהליך הפרידה ואשר נתפסת כאיום ממשי על מצבו החברתי של האדם או קשריו החברתיים (ראו הגדרת דחק חריף, לעיל).

בהליך גישור לגירושין אנו המגשרים, עדים לתהליך עיבוד הפרידה, על שלביו השונים החל מגילוי רעיון הפרידה ועד להסתגלות לפרידה. אנו יכולים לזהות עוצמות רגשיות שונות על פני רצף זה וכן תופעות זהות לאלה המתחוללות בעת עיבוד האובדן (תהליך האבל) כפי שתואר על-ידי [10] Kubler-Ross הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, השלמה. בעיבוד רעיון הגירושין נזהה במהלך שלב ההשלמה את היכולת להכיר בהיבטים חיוביים של הפרידה.

רצף רגשי זה מאופיין אף הוא בדלדול משאבי הנפש, הריכוז, חשיבה, וירידה ביכולת קבלת החלטות באופן רציונלי.

מאחר וכך, דרך התערבותו של המגשר המזהה טלטלה רגשית זו תתמקד בניהול הסביבה הרגשית הטעונה, כאשר בשיאן של העוצמות הרגשיות (הכעס או הזעם) לא יאפשר המגשר קבלת החלטה משמעותית, אלא ידאג להרגעה ושמירה על המשתתף הנסער לבל יוחמר מצבו (באמצעות כלי הגישור המוכרים כגון: שיקוף רגשי, הכלת עוצמת הרגש ונירמולו, מתן תוקף והכרה לרגשות וכיוצה בזה).

יחד עם זאת, מודעות המגשרים למידת הצמצום במשאבי הנפש והקוגניציה במצב לחץ בתוך ההליך אינה מספקת, לכן ניתן לשמוע לעיתים, משתתפים המלינים על כך כי נאלצו לקבל החלטות בעת שלא היו מסוגלים כלל להתמודד איתן רגשית.

מצב זה, מהווה כשל מהותי הפוגע באוטונומיה של המשתתף בהליך ולעניות דעתי, אף לסטייה חמורה מהאתיקה המקצועית הנדרשת ממגשר.

קבלת החלטות במצבי דחק

במאמרו הפסיכולוגיה של השליטה על התודעה [11] מתאר קניאל, את המכשולים העומדים בפני מי שמנסה לתפקד במצבי לחץ. "מצב לחץ הוא מצב שבו חייבים המשאבים השונים של האדם להיענות ולהגיב לדרישות השונות של הסביבה. המושג "משאבי אדם" מבטא גורמים שונים בגוף ובנפש גם יחד... בין משאבי הגוף והנפש ובין דרישות הסביבה מתנהל דיאלוג מתאים לצורך יצירת איזון נכון. לחץ- הוא קשת של מצבים, מהעדר לחץ שבו משאביו של האדם רבים מדרישות הסביבה ועד מצב לחץ מרבי, שבו גבוהות דרישות הסביבה מן המשאבים העומדים לרשותו של האדם..."

"ישנם מצבים שבהם תלויה הרגשת הלחץ בתפיסתו הסובייקטיבית של האדם... במצבים כאלה מתקשה האדם לנהל את מערכת העיבוד שלו ותגובותיו יכולות להעיד על כשלים בהיסק. מחקרים הראו שאנשים הנתונים במצב לחץ רגשי נוטים לחשיבה קטגורית (שחור-לבן), אישית, לא מופשטת (מוחשית) נטולת אסטרטגיות ומכוונת לפעולה. ככל שהמצב הרגשי מחריף ומתמשך כן מחוזקות ההתנהגויות הללו יותר ויותר."

"קיימת הסכמה רחבה ונדירה בין פסיכולוגים שבמצבים רגילים מפיק האדם כעשרה אחוזים מן הפוטנציאל השכלי שלו אבל במצבי לחץ הוא מפיק פרומיל אחד מאותם עשרה אחוזים... המתבטאת בהעלאת הסתברות לכשלים לוגיים."

עוד מוסיף וטוען קניאל כי בעת מצבי לחץ ישנו קושי בהבחנה בין עובדות רלוונטיות ובהבחנה בין עובדות והערכות, וכן שבמצבי לחץ מוקצנות העמדות בשל הכללת יתר. החשיבה הקטגורית מתחזקת, הניסוחים יותר ויותר דיכוטומיים וקשה יותר לזהות רצף של מצבים, אפשרויות ועמדות והדובר נתפס לקצוות הרצף בלבד.

השפעת הלחץ על תהליך קבלת ההחלטות

באתר האינטרנט אודות לחץ [12] מופיעה רשימת תוצאות מסתברות בשל השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות:

  • ככל שהלחץ גבוה יותר, הסבירות לקבלת החלטה בעלת סיכון גבוה יותר עולה.
  • במהלך משבר היכולת  לבצע פעולה מסובכת הדורשת מיקוד ותשומת לב, פוחתת.
  • ככל שהלחץ גבוה יותר, כך גוברת הסבירות לבחירה פזיזה בין אלטרנטיבות, כמענה הנכון לאתגר.
  • ככל שהלחץ גבוה יותר, יכולת הפרט להכיל "עמימות", קטן יותר.
  • ככל שהלחץ גבוה יותר, קיים עיוות בתפיסת האיום ועקב כך מתקבלות החלטות גרועות יותר.
  • ככל שהלחץ גבוה יותר, כך התגובות הופכות הישרדותיות בלבד, ללא יכולת ניתוח של תוצאות ארוכות טווח מול תוצאות קצרות טווח.

גם אם רשימה זו אינה ממצה, ברור הרושם המצטבר שקבלת החלטה נכונה וסבירה דורשת שימוש במשאבי אדם, אשר חזקה כי במצב דחק אינם בנמצא.

ההסכמה הדרושה בגישור

על מנת לבחון האם תיתכן קבלת החלטות בהליך גישור במצב לחץ צריך קודם להבין מהי טיבה של ההסכמה אליה אנו שאופים בהליך הגישור.

להווי ידוע, כי ההסכמה עליה חוזרת הספרות העוסקת בגישור ומדגישה הינה הסכמה המושתתת לא רק על הרצון החופשי כי אם על מצע ברור ומעמיק של הכרת העובדות לאשורן והבנת הזכויות של כל אחד מהמשתתפים הלא היא ההסכמה מדעת.

במאמרה  - "על הסכמה מדעת בהליך גישור"- מציינת דויטש (2002) [13], בין היתר, את הדעה כי הליך גישור כאמצעי ליישוב מחלוקות וכהליך אוטונומי המעצים את הפרט מחייב שההסכמה הנדרשת בגישור תהא גבוהה יותר מההסכמה הנדרשת באופן רגיל במשפט האזרחי: "מושג ההסכמה מדעת נועד לסלק את חולשת הדעת של נותן ההסכמה משתי זוויות ראיה: האחת, היא ההיבט האינפורמטיבי, והשניה ההיבט של חופש הרצון..."

ספק רב הוא אם כן, אם ההסכמה אליה הגיע המשתתף בגישור בעודו שרוי במצב דחק אכן תהא הסכמה ברמה הגבוהה ביותר ע"פ הפרמטרים עליהם הצביעה דויטש, הן באשר לחופש הרצון והן באשר להיבט האינפורמטיבי, כאשר ברור לנו שיתכנו במצב כזה כשלים בהיסק.

התמודדות עם מצבי דחק

למרות היות מצבי דחק חלק אינטגראלי של חיי האדם, קיימת גישה תיאורטית הדוגלת בחיסון מפני מצבי דחק במטרה לשפר את כישורי ההתמודדות של האדם במצבים אלה.

בספרו - "אימון בחיסון מפני דחק" מציע מייקנבאום 1985 [14] דרך התמודדות בפני מצבי לחץ באמצעות מודל אימון כאמצעי יעיל לחיסון מפני מצבי לחץ אפשריים. להלן תמצית המודל:

  • הכרה במצבים של לחץ.
  • איתור ומודעות ל- מחשבות, דימויים, רגשות והתנהגויות שגויות אותן אנו מאמצים בעת משבר.
  • "פתרון בעיות" באופן של: הגדרת הבעיה, תוצאות צפויות, קבלת החלטות, הערכה ומשוב.
  • פיתוח כלי ניהול רגשות ושליטה עצמית.
  • איתור דפוסי התנהגות שגויים באמצעות ניתוח התגובות.
  • תרגול משימות במצבי לחץ.
  • רכישת ידע ומודעות למצבי לחץ.

המתבונן במודל זה , לא יכול שלא להתרשם כי בהליך גישור המתנהל באופן תקין, מצויים למעשה כל האלמנטים השונים המוזכרים לעיל המאפשרים התמודדות נאותה במצבי דחק.

אולם, העדר מודעותו של המגשר לתופעות הרגשיות והקוגניטיביות המתרחשות אצל המשתתפים בהליך, תחטיא את הזדמנות הפז, הבלתי חוזרת לעיתים, לעודד וללמד את המשתתפים בגישור לרכוש לעצמם את הכלים הדרושים על מנת לשפר את התמודדתם עם המצב המשברי המתרחש תוך כדי ההליך ולאחריו.

לתפיסתי, מהווה הליך הגישור המנוהל כדבעי, אמצעי יעיל לרכישת תובנות ויצירת שינוי וכל אותן הזדמנויות לטרנספורמציה אסור שתוחמצנה. עידוד המשתתפים לפעול באופן האמור יכול שיעשה באמצעות הכוונתו של המגשר למיקוד המשתתפים הן בהבחנה שבין עמדה לאינטרס, הן לעניין וידוא המסרים המועברים ביניהם טרם מתן תגובה, והן לעידוד ההכרה ההדדית ברגשותיהם של המשתתפים.

אבחון מצבי הדחק בגישור

עולה מן המקובץ, כי קונפליקט טומן באמתחתו מצבים משתנים, ברמות שונות של דחק, אשר ניטורם הנכוןעל-ידי המגשר, עשוי ליצור את ההבדל הקריטי בין יישוב סכסוך באמצעות השגת הסכמות מדעת ומרצון חופשי, לבין קבלת החלטות שגויות, הנובעות מהתעלמות ממצב הדחק הרגשי המתעורר עקב הקונפליקט הקונקרטי.

על המגשר להכיר בסימפטומים השונים המעידים על מצבי דחק ולהיות מודע לחומרת הדבר וההשלכות שיש למצב זה. המגשר ינסה להעריך האם מצב הדחק, בו נתון המשתתף לא יאפשר קבלת החלטה תוך הסכמה מדעת ומהי דרך ההתערבות הרצויה.

על המגשר לתכנן את ההליך באופן שבו שתתאפשר אצל המשתתפים ההכרה במצב הרגשי של דחק בו הם נתונים ובסכנה הטמונה להם בהתקדמות לקראת השגת הסדר, או קבלת החלטה המושגת במצב זה. על כן טוב יעשה המגשר אם ינהל את ההליך כך שיגרום לייצוב והפחתת העוצמות הרגשיות ולא יאפשר דיון בנושאים מעוררי לחץ במצב זה. כמו כן במידה ולמגשר אין כלים או דרך להפחית את עוצמת הדחק עליו לשקול האם מצב הדחק הינו כזה המחייב התערבות טיפולית חיצונית והפסקת הליך הגישור עד למיצוי הסיוע, הדרוש ע"י אנשי המקצוע הטיפוליים.

הצורך בהערכת המצב הרגשי עולה כדבר שבשגרה בתהליכי גישור, אולם ניכר כי הכלים בארגזו של המגשר, שאינו איש טיפול האמון על זיהוי והתמודדות עם משתתפים במצבי לחץ, אינם בנמצא.

לכן יש להגביר את המודעות אצל ציבור המגשרים המקצועיים, להשפעת מצבי הלחץ על תקינות ההליך, והסכנות התהליכיות והאתיות כתוצאה מהתעלמות מן התופעה. יצויין, כי לבד מחומרת הכשל התהליכי שבקבלת החלטות במצבי דחק והסיכון עבור המשתתפים בהליך, אף עלול כשל זה להגיע לכדי חשיפת המגשר לתלונות אתיות או אף לתביעות נזיקין בגין כך.

לצורך זה מוצעים להלן מספר עיקרים, שעל פיהם יכול המגשר לפעול על מנת שלא יחשוף את המשתתפים לסיכון שבקבלת החלטה במצב דחק:

  • על המגשר ליידע ולהסביר למשתתפים, כי קבלת החלטה במצב נפשי המאובחן כמצב דחק - אסורה.
  • על המגשר למנוע קבלת החלטות ,אלא אם ברור לו ולמשתתפים, כי נעשתה בשיקול דעת, תוך מתן זמן נאות להתייעצות והרהור מחדש.
  • על המגשר להכיר בסימפטומים של מצב דחק ולהיות ער למצבי חיים מעוררי דחק גם במצבים בהם המשתתפים עצמם טוענים לכאורה שמצבם טוב (לעיתים יהיה זה אבדן התקווה עקב מצב הדחק וויתור על התמודדות עם צרכיו בגישור גם בשל הקושי להגיע להסכמה או להוביל לשינוי אצל המשתתף האחר).
  • על המגשר לאפשר תהליך בו  המשתתפים מודעים למצבם הרגשי וללחץ המשפיע על מצבם הכללי, תוך כדי מתן תוקף והכרה לרגשות אלה ונורמליזציה של המצב.
  • במצבי קונפליקט בעלי פוטנציאל גבוה של דחק, יש להעדיף שילוב מגשר מן התחום הטיפולי - אשר חזקה עליו כי רגישותו ומודעותו לסיטואציות דחק גבוהה.

* * *

המסקנה היא שיש להגביר את מודעות ציבור המגשרים לסכנה הטמונה בניהול הליך גישור במצבי דחק מדרגה גבוהה וכן לעובדה המצערת, כי רמת הכישורים והמיומנות הנדרשות מהמגשר, הינן גבוהות בהרבה, מן המוכר והידוע לנו כיום.

חובה להתריע כי השלכות ניהול הליך הגישור עלולות להיות קשות ביותר עבור המשתתפים, הנוטלים בו חלק, וכתוצאה מכך, גם על תדמיתו של הליך הגישור - כהליך תקין וראוי.

חובת המגשר היא לרכוש לעצמו כלים ומיומנויות  גישור, אשר יאפשרו לו לקיים את חובתו, גם ובעיקר במצבי דחק על פי העיקרון המנחה בגישור- Do No Harm.

*ניר מלמד הינו עו"ד ומגשר בתחום המשפחה והעסקים , מדריך בכיר בגישור כללי ובגישור משפחתי. לשעבר יו"ר ועדת האתיקה של עמותת מגשרי ישראל (ע.ר.) ואחד ממייסדיה.

*תודה לפסיכולוג הקליני ד"ר דוד גרין, על עזרתו בהכנת המאמר.

 

[2] לקונפליקט מספר רמות: בין אישי, תוך אישי, בין קבוצתי, תוך קבוצתי. במסגרת הליך הגישור מצויים המשתתפים בו זמנית במספר מצבי קונפליקט כאמור לעיל, הם מתלבטים, סובלים, חרדים וכו' ובו זמנית גם מצויים בניגוד עמדות או גישות כלפי סיטואציה קונקרטית מול המשתתף האחר. על המגשר להיות ער לכך ולהתייחס בעת ניהול ההליך לכל הרבדים האמורים.

[3] Lazarus, R.S (1966) Psychological stress and coping process. N.Y.: McGrew-Hill

[4] Selye, H.(1956) The stress of life. N.Y: .McGrew-Hill

[5]ICD-10  (2000) הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי. תל אביב. דיונון

[6] Sillamy N. (1997) Dictionnnarie de la psychologie. לארוס ידיעות אחרונות בתרגומה של דורית לנדס. ספרי חמד

[7] Holmes T.H. and Rahe.R.H. (1967) The social readjustment rating scale. Journal of psychosomatic rasearch 11:213-218

[8] Monat, A.and Lazarus,R.S.(1985) Stress and coping. N.Y. : Columbia university press

[9] מילגרם נ. (2000) ילדים במצבי לחץ ב- א.קלינגמן,ע.רביב,ב.שטיין (עורכים) ילדים במצבי חירום ולחץ. מאפיינים והתערבויות פסיכולוגיות.ירושלים.משרד החינוך

[10] Kubler-ross, E. (1969) On death and dying.N.Y: Macmillan

[11] קניאל ש. הפסיכולוגיה של השליטה על התודעה. בר אילן

[12] www.holistic-online.com/stressthesilentkiller

[13] שערי משפט כרך ג' חוברת 1

[14] Meichenbaum, D. (1985) Stress inoculation training N.Y : Pergamon press

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון