"נקודת גישור"

מדוע המדינה כה ממעטת להתגשר

היועץ המשפטי לממשלה הוציא הנחייה מחייבת - לעודד הפניית סכסוכים שהמדינה היא צד להם, להליכים מחוץ לבתי המשפט * אבל בפועל משרדי הממשלה כמעט לא מיישמים את ההנחיה * צריך לחשוב על דרכים נוספות להטמיע את הגישור במשרדי הממשלה וברשויות הציבוריות

"המגמה של פתרון סכסוכים במסגרת הליכים חלופיים היא מגמה ראויה ויש לראותה בחיוב ולעודדה במקרים המתאימים. זאת, תוך מניעת ניצול לרעה של הליכים כנגד המדינה. לפיכך, ככלל משמתגלע סכסוך שהמדינה צד לו, יש לבחון את האפשרות ליישובו מחוץ לכותלי בית המשפט, בין בדרך של משא ומתן ישיר בין בעלי הדין, בין בדרך של פשרה ובין בדרך של גישור".

כך נפתחות הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר: "יישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בדרך של גישור" (הנחיה מס' 60.125 מיום כ"ט באב התשנ"ט, 11.8.99).

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מפרטות קווים מנחים ליישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בדרך של גישור. ההנחיות מתייחסות הן למקרים בהם החלו הליכים בבתי משפט והן למקרים בהם טרם החלו הליכים שיפוטיים, וזאת בין אם המדינה יוזמת את ההליך (כתובעת או כמערערת) ובין אם היא "נגררה" אליו (כנתבעת או כמשיבה).

מטרת ההנחיות הינה לפרט בקווים כלליים - עקרוניים וליתן קווים מנחים למקרים בהם הגישור הוא "דרך מתאימה ליישובם" ובין כאלה "שאינם מתאימים או שלא רצוי להעבירם לגישור", כלשון ההנחיה. זאת, כמובן, תוך הדגשת וולנטריות ההליך בכל שלב ושלב.

ההנחיות מטפלות גם בכמה סוגיות ספציפיות הנובעות מהיות גישור זה גישור "מסוג מיוחד" - שהמדינה צד לו, ומתוך כך השינויים המחויבים הנובעים ממנו - כגון יחסי הגומלין שבין חוק חופש המידע לבין סודיות הליך הגישור, מינוי המגשר והצד להליך הגישור מטעם המדינה כמו גם הוראות בנוגע לסמכות למתן אישור להעברת סכסוך לגישור על-ידי המשרד הממשלתי או הפרקליטות.

בהנחיה מפורטים שיקולים כלליים בענין מקרים מתאימים "באופן מובהק" (כלשון ההנחיה) לגישור וכאלה שאינם מתאימים. השיקולים מפורטים באופן כללי כאשר ההנחיה היא כי ההחלטה אם להעביר סכסוך מסוים לגישור צריכה להתקבל בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו.

בסעיף 3 להנחיות מפורטים הסכסוכים שגישור הוא דרך מתאימה ליישובם. להלן הדוגמאות:

  • סכסוך שבו המדינה אינה מעונינת בקביעה משפטית או ביצירת תקדים.
  • סכסוך שבו אין חשיבות מיוחדת להכרעה שיפוטית דווקא.
  • סכסוך שבו המדינה מוכנה לפעול לפנים משורת הדין.
  • כאשר ההליך בבית המשפט איננו כדאי מבחינה כלכלית או שהיחס בין העלות הצפויה של ההליך ומשך ההתדיינות לבין התועלת הצפויה מניהול ההליך הוא בלתי סביר.
  • כאשר קיימת מערכת יחסים נמשכת (כגון יחסי עובד-מעביד עם המדינה, או יחסים נמשכים עם ספק וכד').
  • כאשר ביסוד ההליך עומדים אינטרסים לבר-משפטיים כגון, כאשר האינטרס האמיתי של בעל הדין או בעלי הדין הוא לקבל סעד אשר בית המשפט איננו מוסמך לתתו כגון הכרה או התנצלות.
  • כאשר העימות בבית המשפט עלול לגרום לאסכלציה בסכסוך ובפרט כאשר למדינה עניין בהמשך שיתוף פעולה עם בעלי הדין בנושאים אחרים שאינם קשורים ישירות לסכסוך.
  • כאשר הסכסוך הוא טכני או מורכב ודורש מומחיות מיוחדת.
  • כאשר ההכרעה בבית המשפט לא תסיים את הסכסוך והוא יוסיף ויכביד על המערכת.
  • כאשר נושא הסכסוך רגיש ויש ענין מיוחד שלא ליישבו בבית המשפט (למשל: פטנט או סוד מסחרי, עניינים אישיים וכד').
  • כאשר הסכסוך מורכב ורב-צדדי אשר מטיל עומס רב על בית המשפט ויישובו במסגרת של גישור עשוי להיות יעיל יותר.

כדוגמאות לסכסוכים שאינם מתאימים או שלא רצוי להעבירם לגישור מפרטת ההנחיה, בין היתר, כלהלן:

  • סכסוכים שהמדינה רואה צורך שייקבע בהם תקדים משפטי או שרצוי מבחינה ציבורית כי ההליך יתקיים בית המשפט.
  • בסכסוך כספי שבעל הדין שכנגד הינו פושט רגל או חברה בכינוס נכסים או בפירוק.
  • כאשר יש עניין ציבורי ב"גינוי ההתנהגות ובהטלת סנקציה", כלשון ההנחיה, זאת גם בהליך אזרחי, לדוגמא, הליך בשל סיכון בריאות הציבור וכד'.
  • כאשר יש חשש כי בעל הדין אינו מסוגל לקבל החלטה "חפשית ומרצון", כלשון ההנחיה, ואין לו אפוטרופוס או כאשר המדינה זקוקה להחלטה שיפוטית, כגון: צו כדי לפעול, כדוגמא בהנחיה מובא - שינוי רישום במרשם האוכלוסין.
  • כאשר המדינה מבקשת לקבל סעדים זמניים (צו עיכוב יציאה וכד') אם כי ייתכנו מקרים בהם התביעה העיקרית שלאחר מכן עשויה להתאים לגישור.
  • כאשר קיים חומר סודי שהמדינה אינה מעונינת לגלותו בהליך של גישור, או חומר שמוטל עליו חסיון על פי דין ואשר באי גילויו בהליך גישור יש כדי לסכל את יישוב הסכסוך בדרך של גישור.
  • כאשר עיקרו של הסכסוך הוא היקף הסמכויות של רשות מוסמכת על פי דין או כאשר המצב המשפטי הוא לדעת המדינה ברור וחד-משמעי ואיננו בגדר המקרים המתאימים לגישור כמפורט לעיל.

בהנחיה מפורטים גם שיקולים כגון סכסוך שהוא קנטרני או סכסוך שלדעת המדינה אין סיכוי סביר ליישבו מחוץ למערכת המשפטית. לדוגמא, כאשר הצד שכנגד נוהג בחוסר תום לב או מעוניין לפנות לגישור מתוך ניסיון ליצור סחבת ולעכב את יישוב הסכסוך .

הנחיות אלו של היועץ המשפטי לממשלה שולבו גם בהוראות התכ"ם (ספר תקנון כספים ומשק) למשרדי הממשלה על-ידי החשב הכללי במשרד האוצר. (בספר מינהל כספי, פרק 6, סעיף 3, בתוקף מיום 5.1.00).

התשתית הרגולטיבית להיות המדינה מובילה ומנהיגה הליכי גישור קיימת. אלא שבפועל, במציאות היומיומית, הנחיות אלו טרם קיבלו ביטוי מספיק.

השימוש שנעשה בפועל בהנחיות אלו הינו מעט מאוד. במשרדים השונים טרם החלו למעשה ביישומם בפועל. הביטוי העיקרי כיום, לשימוש בהנחיות אלו מצוי באותם תיקים (שאינם רבים) שהופנו לגישור ע"י בית המשפט, בהם המדינה היא צד בתיק (בעיקר תיקים מבית המשפט העליון). כאמור, מקרים אלו אינם רבים ואין בהם עדיין כדי להיות אינדיקציה לכך שאכן המדינה, ככלל, רואה עצמה בפועל כמנהיגה וכמובילה של תהליכי יישוב סכסוכים בהסכמה.

לאחרונה הוקמה במשרד המשפטים במסגרת המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים, ועדת היגוי "לעניין יישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בדרך של גישור". מטרת הוועדה ללבן סוגיות ולגבש רעיונות והמלצות אשר יהא בהם כדי לקדם את נושא הגישור במדינה. כך אולי יהפכו ההנחיות ל"נושמות ופעילות" ויסייעו להוביל את אותו שינוי חברתי אשר הכל מדברים בו בכל הנוגע לתרבות ההתדיינות.

יחד עם זאת, נראה כי בד בבד עם עבודה מבורכת זו, יש לחשוב בנוסף על דרכים וכלים לתימרוץ המערכת לשילובו של כלי חדש וראוי זה יחד עם פעילות רבת היקף להכשרה ולהטמעה של הגישור במשרדי הממשלה וברשויות ציבוריות וזאת עוד לפני שהעניין מבשיל לכלל סכסוך משפטי. כאן יהיה טמון הפוטנציאל לשינוי.

* עו"ד כרמית פנטון מגשרת ומלמדת גישור וגישור ציבורי באוניברסיטה העברית בירושלים.

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון