"נקודת גישור"

ראיון עם נשיאת בית משפט השלום בתל-אביב, השופטת עדנה בקנשטיין

17.03.2003

"ידע בגישור זה כלי חשוב מאוד לשופט"

"כמות התיקים שמועברים כיום לגישור מבתי המשפט היא זעירה. בתי המשפט לא מספקים את הסחורה שציפו מהם לספק"

נשיאת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, השופטת עדנה בקנשטיין, ישנה טענה שהגישור - שלכאורה אמור להיות שינוי חברתי - נועד בעיקר להקל על העומס בבתי המשפט.

אני מוכרחה לומר שבעיני זה גם זה וגם זה. אני לא חושבת שאפשר להתעלם מהעומס על בתי המשפט מצד אחד - ואני אומרת את זה כמי שעומדת בראש בית משפט השלום, שהוא הגדול ביותר בארץ, מבחינת כמות התיקים. צריך לזכור שהעומס על בתי המשפט הוא לא רק העומס על השופטים, אלא קודם כל הבעיה שהוא יוצר לאזרח שמבקש לקבל את שירותי בית המשפט.

מאידך, למוסד הגישור יש כלים נפלאים שהוא יכול לפתח אצל האדם בחיי היום-יום ואולי על ידי זה גם לא להגיע לבתי המשפט. הציבור אמור לצאת נשכר, אם הגישור באמת מקבל את המימד האמיתי שלו בין הפרטים לבין עצמם, בין הפרטים לבין מערכות השלטון ובתוך אלה.

לכן אני חושבת שהמטרות החברתיות של הגישור והפחתת העומד על בתי המשפט, יצאו שלובים זה בזה - ולא בכדי העומס על בתי המשפט היה הטריגר לגישור. מתוך שלא לשמה בא לשמה אולי. מתוך זה שהעומס באמת הכביד, חיפשו דרכים אלטרנטיביות לפתרון סכסוכים, והגענו לכלל הכרה במוסד הגישור שכל כולו מבוסס על הבנה, על הסכמה, על אפשרות לחיות יחד, על הגעה לפתרונות של סכסוכים בכל מיני רמות, לא רק בבית משפט.

אני רוצה להדגיש שאני מאמינה גדולה בהליך הגישור. אנחנו התברכנו בתמיכה אמיתית של משרד המשפטים בנושא, התברכנו בתמיכה אמיתית של נשיא בית המשפט העליון - ואני מאמינה שאנחנו על סף סיום חבלי בראשית ובתחילתה של דרך שנוכל לצעוד בה בבטחה.

היום כ- 70 או 80 אחוז מהתיקים מסתיימים בהסכם או בפשרה כזו או אחרת. הליך הגישור מטבעו נועד להביא את הצדדים להסכמה. מאחר שכך, עד כמה לדעתך אותם מיומנויות של הגישור, עשויות לסייע לשופט שיושב בדין?

אני מאמינה שככל שלשופט יהיו יותר כלי עבודה וידע להשתמש בכלי העבודה שיש לו במקום ובזמן הנכון, התוצאות ממילא תהיינה תוצאות טובות יותר. אני עצמי, לפני שבכלל הגישור תפס כאלה מימדים של הכרה, עשיתי קורס. אני לא רוצה לפרסם פה מכונים, אבל זה היה המכון הראשון שעשה את זה, מטעם הטכניון. לאחר שקיבלתי את הגירוי הזה פה, נסעתי להרווארד ועשיתי את הקורס שם אצל הגורו של הנושא הזה, פרופ' סנדר, לאחר שקראתי את הספר שהוא כתב בעניין. זה נתן לי דחיפה קדימה ואז כשהגעתי לניו-יורק, ישבתי עם סטודנטים בקליניקה לגישור אצל פרופ' ליטמן שהיה גם כן אורים ותומים בתחום.

ראיתי שזה כלי חשוב מאוד לשופט. כי אני חושבת ששופט באופן טבעי, מרגיש שהוא צריך לחרוץ משפט, לחרוץ דין - וזה לא תמיד בא מתוך אותם אספקטים שאנחנו מכירים בגישור. זה בא מתוקף סמכותו ומתוקף האוטוריטה שלו כשופט - וזה בדיוק מה שהגישור לא מדבר עליו. לכן שופט צריך לדעת שקיים גם דבר אחר. אני חושבת שהוא יימצא חסר אם ההכרה של המימד הזה ולמידה שלו, לא תהיה חלק מארגז הכלים שלו.

יש כאלה - בהרווארד למשל - שאומרים ששופטים וגישור לא הולך ביחד. הם אפילו אומרים ששופטים, אפילו אחרי שהם כבר גמרו להיות שופטים, הדבר עוד נשאר להם בדמם, זה חלק מהם, הצורך להיות אלה שמחליטים, שפוסקים, שגוזרים דין - והגישה של הרווארד אומרת שצריך להיזהר מזה.

אני חושבת שאפשר להיות יותר מתונים בעניין הזה וכמו ששפיטה קשורה בכישוריו ובאופיו של היושב בדין, כך גם הגישור. ישנם שופטים שהיו יכולים להיות מגשרים מצויינים למרות שהם שופטים.

בשנים האחרונות, כמה תיקים מכאן, מבית משפט השלום בתל-אביב, שהוא הגדול ביותר במדינה, הועברו לגישור?

לא כל-כך הרבה, זה העניין . יש לנו בעיה עם זה. אני בהחלט חושבת שהליך הגישור הוא הליך חברתי שהטמעה הראשונית שלו צריכה להיות פרטית. זה נכון שהעומס בבתי המשפט הוליד את הגישור ככלי אלטרנטיבי לפתרון סכסוכים, על-מנת להקל על בתי המשפט. אבל מה שקרה פה לעניות דעתי, זה שהנושא של הגישור נתפס כדבר כל כך יפה שרבים מדי רצו ללכת בו - כל אחד מטעמו שלו. חלק מטעמים כלכליים, חשבו שזה פתח לעשות כסף. חשבו שמתוך הניסיון שלהם כשמאי או כעורך דין או כפסיכולוג או כמהנדס, הם יכולים לעסוק גם בגישור. פה היו בעיות רבות לפי דעתי, כי האנשים לא ראו פירות מידיים לעבודה בגישור. אותם מכוני גישור שהכשירו את האנשים האלה, הרבה פעמים גם נטעו בהם אשליות שזה באמת מקור פרנסה. אנשים השקיעו כסף בשביל לעשות את הקורסים האלה ולהרבה מאוד היו אכזבות. במיוחד אותם מגשרים שלא ראו בזה פרנסה מטעמים שהחברה עוד לא מוכנה לזה.

אפילו היום כשאנחנו נמצאים כשלוש או ארבע שנים לאחר הבום הגדול של הנושא הזה, שהחל בשנת 98', מה שהתחיל לפרוח זה התעשייה של הכשרת מגשרים ולא בהכרח העשייה של הגישור. ולכן נוצרה פה איזו בעיה. כי נכון שבתי המשפט, שציפו מהם לספק את הסחורה, מספקים אותה.

השאלה היא בדיוק למה בתי המשפט לא מספקים את הסחורה.

האמת היא שכמות התיקים שמועברת לגישור היא זעירה לעומת כמות התיקים שישנה כאן אצלנו בבית המשפט בשנה. אנחנו עושים מאמצים להוציא תיקים. ניתנה הנחיה ליחידה אצלנו שעושה את המיונים של התיקים לפני העברתם לשופטים, להוציא לגישור רק תיקים שעל פניו עניינם מתאימים לגישור, לפי הכללים האוניברסליים שאנחנו מכירים.

כשראיתי שהעסק הזה לא הולך, אמרתי נלך על דרך האלימינציה ונאמר, הכל יוצא לגישור, חוץ ממה שלא מתאים באופן ברור - ואלו היו הנחיות, איזה סוגי תיקים הם תיקים שאי אפשר להוציא אותם לגישור. אני מוכרחה להגיש שעדיין לא הרבה תיקים יוצאים לגישור ועוד פחות מסכימים ללכת להליך הזה.

בשנת 2001, בבית משפט השלום בתל-אביב נפתחו 187,006 תיקים בעניינים אזרחיים, כולל תביעות קטנות, תיקים בסדר דין מקוצר ותיקים שמסתיימים במתן פסק דין במעמד צד אחד. כשאנחנו מדברים על תיקים שיוצאים לגישור, אלה יכולים להיות רק תיקים שהוגשו בהם כתבי הגנה.

יש לנו שלושה סוגי גישור: גישור פנימי שעושים עורכי הדין על המנ"ת; וגישור חיצוני שפה אנחנו מבדילים בין מגשרים פרטיים למרכזי גישור. בינואר עד נובמבר 2001, הועברו לגישור פנימי 414 תיקים, לגישור חיצוני של מגשרים פרטיים 717 תיקים ולגישור חיצוני במרכזי גישור 522 תיקים.

לשם השוואה, ב- 99' מספר התיקים שהועברו לגישור פנימי, ממאי 99' (שאז התחלנו בגישור הפנימי) ועד דצמבר 99 היו 107 תיקים. בשנת 2000 - 285 תיקים. לגישור חיצוני של מגשרים פרטיים ב- 1999 הוצאנו 633 תיקים, וב- 2000 883 תיקים. למרכזי גישור הוצאנו ב- 99' - 438 תיקים, ובשנת 2000 - 548 תיקים.

המסקנה היא שהכמויות לא גדולות משנה לשנה באופן דרסטי, הן פחות או יותר נעות סביב אותו עניין. ויש גם סירובים. בשנת 99' למשל - 24.3% סירבו לגישור פנימי. בשנת 2000 סירבו 34.71%, ובשנת 2001 - 31.6% סירבו לגישור פנימי. למגשרים פרטיים ב- 99' היה סירוב של 43.4%, ב- 2000 - 40.71% וב- 2001 - 36.5% סירבו. פה אתה רואה תהליך מסוים של הסתגלות, של נכונות להיכנס להליך הגישור. למרכזי גישור בשנת 1999 סירבו 56.6%, ב- 2000 - 54.9% וב- 2001 - 41% סירבו. זה צעדים קטנים, אבל קדימה.

אנחנו למדים מזה שהדברים נעשים באמת בצעדים קטנים. למרות שהניסיון היה להביא את מוסד הגישור בצורה של תנופה, מסתבר שאי אפשר דבר שקשור בטבע האנושי והפסיכולוגיה של האדם, להביא בצורה של תנופה. אפשר להביא את זה בצורה איטית, להיות סבלנים ולראות. יכול להיות שילמדו שזו הדרך הכי טובה לפתור סיכסוכים, יכול להיות שיגיעו למסקנה כזאת, אבל צריך להבין שכשמדברים באנשים, זה לא זבנג וגמרנו.

לגבי אחוזי ההצלחה: מסך כל התיקים שהופנו לגישור פנימי ב- 1999 - 50% הסתיימו בהצלחה, ב- 2000 - 40% וב- 2001 רק 24% הסתיימו בהצלחה. אולם מתוך התיקים שבוצע בהם גישור פנימי (כלומר אלו שנותרו בגישור לאחר הסירובים), ב- 99' - 71% סיימו בהצלחה, ב- 2000 - 63% הסתיימו בהצלחה וב- 2001 - 55%.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש עוד תיקים של השנה האחרונה שהם עדיין בעבודה ולכן הנתון ל- 2001 הוא עדיין לא נתון סופי. אבל מבחינה כמותית, ב- 99' היו 107 תיקים שהועברו לגישור פנימי וב- 2001 - 414. מבחינה כמותית הסתיימו בהצלחה בשנת '99 - 59 תיקים ובשנת 2001 - 100 תיקים. כלומר זה כמעט כפול.

מסך כל התיקים שהופנו למגשרים פרטיים, יש לנו 23% הצלחה ב- 1999, 24% - ב- 2000 ו- 11.57% הצלחה ב- 2001. מתוך אלה שהסכימו להתגשר אצל מגשרים פרטיים, מדובר על 44% הצלחה ב- 1999, 42.8% - ב- 2000, ו- 29.8% הצלחה ב- 2001. שוב, ב- 2001 יש כמות תיקים שעדיין בעבודה ואנחנו עוד לא יודעים מה קורה איתם.

במרכזי הגישור מתוך סך כל התיקים שהופנו ב- 1999, 19.4% הסתיימו בהצלחה, ב- 2000 - 16%, וב- 2001 - 11% הסתיימו בהצלחה. מתוך התיקים שהסכימו להתגשר, ב- 1999 - 22.7% הסתיימו בהצלחה, ב- 2000 - 37% וב- 2001 - 34% הסתיימו בהצלחה עד כה.

מה שאותי מעניין בעצם בתוך כל המהלך הזה של הגישור, הוא לא בהכרח מה הצליח. הנתון שאולי הכי מעניין זה כמה הסכימו ללכת להליך הגישור, כמה עברו את ההליך הזה ולא משנה באיזה שלב הם יצאו ממנו. הם יודעים מה זה גישור. זה ברור שאלה שההליך הזה הצליח אצלם, גם יוצאים החוצה עם מסרים שהמעגלים סביבם מתרחבים והולכים. אבל גם אנשים שהגיעו לגישור ואפילו לא סיימו אותו בהצלחה, כשהם באים לבית המשפט בחזרה, הם באים עם קרקע פוריה להגיע להסדר - וזה כלי עזר אמיתי להבאת צדדים להסדרים.

באיזו מידה את רואה את זה מתרחש!

אני לא יכולה לומר את זה באופן סטטיסטי, אני יכולה לומר את זה מתוך מקרים שהיו בפני ומקרים שאני שומעת עליהם מעמיתים שאומרים, אומנם לא סיימנו את ההליך בגישור, אבל כשבאנו לשופט אחרי הגישור, היינו די בשלים לסיים את ההליך. כלומר הליך הגישור עשה את שלו ובישל אותם מצוין להבין אחד את השני, אבל בכל זאת מתוך הנורמה שהם חיו בה ומתוך ההכרה שלהם את המוסד שמסיים סכסוכים, חשוב להם לבוא בפני השופט שהוא בסופו של דבר, בדרך הסמכותית שלו, יסיים את הסכסוך הזה בדרכים של פשרה, שאולי לפני כן - אם הם היו לא מתבשלים בהליך הגישור, הפשרה לא היתה מגיעה. בקטע הזה צריך לומר שחשיבותו של מוסד הגישור הוכחה. לכן אני מסתכלת על הנתון כמה הסכימו והיו בתוך הליך גישור, וזה נתון שחשוב בעיני לפעמים יותר מהצלחה. מצד שני, מה שאנחנו רואים פה בעצם, זה לא מספרים שאפשר לומר שהקלו את העומס על בית המשפט בתל-אביב.

מה דעתך על חשיבות תוכניות פרקטיקום לרכישת ניסיון בגישור?

אני יכולה להגיד שהמונח פרקטיקום יוצא מפה. הנושא של הפרקטיקום לתביעות קטנות הוא אחד מהנשאים שאני ראיתי בהם חשיבות אדירה, לא בגלל שזה תביעות קטנות, אלא בגלל שאני חושבת שמגשר, מאחר והוא בעצם עובר קורס מצומצם - אחרי הקורס תקופה מסוימת קשה לו לצאת לדרך. אז כמו שעורך דין צריך לעשות סטאז' שנה, כך גם מגשר שרוצה שיתנו בו אמון.

ישבו פה אצלי אנשי המרכז הארצי לגישור של משרד המשפטים וכאן בחדר הזה הגינו את הרעיון של הפרקטיקום וחשבנו איך עושים את זה. אני חושבת שהפרקטיקום הוא הכרח לתפקוד הראוי של מגשר, על מנת שהוא ייקרא מגשר.

מה דעתך על ההצעה של יו"ר המוסד הארצי לגישור, עו"ד שי סגל, להעביר תיקים של עד 30,000 ש"ח למגשרים, כאשר הצדדים לא יידרשו לשלם עבור ההליך הזה, אלא המימון יבוא מהמוסד הארצי לגישור ומכספי אגרות ששולמו לבית המשפט?

אני מוכרחה לומר שאני מאמינה שזה בהחלט עשוי לקדם את מוסד הגישור. ברגע שאתה מוריד עלויות, אתה בהחלט נותן תמריץ לפניה, בבחינת אין לי מה להפסיד, אני יכול רק להרוויח. לכן אני בהחלט חושבת שהרעון הוא כזה שצריך לבחון אותו לפרטי פרטים\ איך, מה, איפה, מי. כל זה צריך להיבחן לפרטי פרטים ובדקדקנות רב. אבל העיקרון נראה לי מבורך.

אני לא רוצה להיכנס לדבר. אחד וזה לתוך המארג של מרכזי הגישור הרבים והמגשרים הרבים שנמצאים היום בשוק וחרדים מאוד לכל גוף שקם ומקבל קליינטורה. היום יש בשוק כל כך הרבה מגשרים ומרכזי גישור למיניהם שבוודאי זה יוצר איזושהי תחרות, איזושהי הסתכלות מה יש לנו ולי אין ולהפך. בעניין הזה לשכת עורכי הדין צריכה כמובן לבחון את עצמה בתו המארג הכללי המורכב הזה. אני לעניין הזה לא יכולה להיכנס, אבל מבחינת בית המשפט, כל מי שיעשה לקידום ולהטמעה, אני מעריכה שבסופה של הדרך, בתי המשפט יצאו נשכרים.

אבל דבר אחד צריכים לדעת. בית המשפט איננו ספק תיקים לגישור. העושים במלאכת הגישור, אלה שרוצים לקדם את ההליך הזה, צריכים להגיע לסטנדרטים כאלה שהציבור ל-ני שהוא פונה לבית המשפט, יידע שישנו הליך אלטרנטיבי מועיל, שיכול לתת פתרון לסכסוך מבלי שהוא בכל יזקק לכל המערכת הזאת שקוראים לה בית משפט.

צריך לזכור שאצלנו אין גם את הפרקטיקה שנהוגה בארה"ב למשל, של חובת מפגש בין הצדדים לפני שהם באים בפני בית המשפט. נכון להיום צדדים מגיעים לבית המשפט כשזאת הפעם הראשונה שהם רואים את עצמם. אולי דיברו פעם בטלפון, אולי לא. אבל עורכי דין מגיעים לבית משפט וזה המפגש הבין-אישי הראשון שלהם. עדיף שזה היה קורה אחרי שהם נפגשו, ניסו להגיע בדרכים אלטרנטיביות לפתרון סכסוכים - ורק אז באם לבית משפט, במידת הצורך.

מהנתונים שלך עולה שיש כמות גדולה של סירובים לעצם ההפניה לגישור. השאלה היא באיזו מידה השופט שיושב בהיכל המשפט יכול לסייע לשלוח את הצדדים לגישור עם מוטיבציה, לא על מנת לעשות "וי" של הנה היינו בגישור וחזרנו, אלא באמת כהליך שיכול לסייע?

אנחנו - בדרך כלל מפנים לגישור לפני מועד קדם המשפט, כי אנחנו רוצים לנצל את "זמן המדף" של התיק, לסיום הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. ישנם מקרים שהשופטים מפנים ואז בהחלט יש חשיבות להמלצה של שופט, שזה מקרה ששווה ללכת בו להליך של גישור, והצדדים יודעים את זה. השאלה האמיתית היא הפניה למגשר מסוים. מצד אחד שופט לעמדתי, אסור לו להפנות למגשר מסוים, כי אם שופט יתחיל להפנות, למגשר פייבוריט שלו, לאנשים שהוא מעריך, זה מאוד בעייתי. אנחנו בבית המשפט בעצם מחויבים לנקוט בשיטה שוויונית. מצד שני, אנחנו היינו רוצים שהטובים ביותר באמת יוליכו את המהלך.

יכול להיות שהמסקנה שנגזרת מזה היא שהתיקון צריך להיות חקיקתי, כדי שיעלה את רמת הדרישות מהמגשרים?

יכול להיות אני באמת נותנת לכולם קרדיט שהם יודעים את המלאכה, אבל אני לא יכולה לומר שנעשה איזשהו הליך מיון. בשבילנו כולם צריכים להיות שווים, אלא אם כן יבוא מישהו ויאמר, שאנחנו צריכים לחשוב על הכנסת סדר בשיטה. אינני יודעת. אולי צריכים לעבור ועדה, אני לא רוצה לזרוק פתרונות כשהכלים לא מוכרים לי. אני גם לא בטוחה שאני צריכה להיות זאת שאומרת באיזה נוסחה להשתמש בעניין הזה. אבל צריכים לחשוב איך עושים את זה. יש היום את עמותת המגשרים בישראל ויש את המרכז הארצי לגישור של משרד המשפטים, שהם באמת שני גופים מאוד רציניים ואנשים מקצועיים טובים מאוד, וכמובן המוסד הארצי לגישור.

כיצד את רואה את שיתוף הפעולה של בית המשפט עם המוסד הארצי לגישור של לשכת עורכי הדין?

קודם כל בהכשרת מגשרים ושימת הדגש על מהות המגשרים ויכולתם המקצועית. בלי זה לא יכולה להיות תנופה לגישור. שנית, בלי עורכי הדין לא ניתן יהיה לקדם את הליך הגישור, הם חייבים לדחוף את זה.

נפגשתי עם גופים גדולים כמו חברות ביטוח, המפקחת על הביטוח, עם אירגון הקבלנים, עם ראשי בנקים והיוצעים המשפטיים שלהם ואמרתי, "יש דבר שאתם כן יכולים לעזור לנו", כדי שלא להעמיד יותר מידי עלינו. כמו שאתם מכניסים סעיפי בוררות, תכניסו סעיף גישור. כבר לפני שלוש שנים הזמנתי את כל אותם גופים, להסביר להם את עניין הגישור, להסביר להם איך זה עובד בעולם ולקרוא להם רבותיי, לא כל סכסוך שאתם מעורבים בו, בית המשפט הוא הדרך.

אני רוצה להאמין שאותה אמנה שמדברים עליה, בין הגופים הגדולים כמו חברות הביטוח, החברות לבנייה, הבנקים, התעשייה, אותה אמנה של פיתרון סיכסוכים בדרכי גישור, או אולי בדרכים אלטרנטיביות אחרות, תביא לכך שהציבור גדול יותר ייגע בהליך הגישור. מפני שכשמדובר בגופים גדולים כגון אלה, ממילא הנגיעה שלהם היא בציבור גדול ועצם הבאת המודעות לדרך של פיתרון הסיכסוך בגישור, באמצעות ההבנה הזאת, לא תתחיל ותסתיים בין הגופים לבין עצמם, אלא גם בין הגופים לבין הציבור הרחב שקשור בהם.

אני בהחלט רוצה לומר שלאחרונה חלה תנופה אמיתית בפעילות לשכת עורכי הדין בתחום הגישור, עם נכונות רבה להיות שגרירה להפצת המסר של ההטמעה ונתינת השירותים. ושוב, תקוותי היא שככל הניתן יסתיימו הסכסוכים ללא צורך בפתיחת שערי בית המשפט ויימצא הפיתרון בין הניצים טרם יעברו סף בית המשפט.

מספר התיקים שהופנו מבית משפט השלום בתל-אביב להליך של גישור

שנה

גישור חיצוני במרכזי גישור

גישור חיצוני ע"י מגשרים פרטיים

גישור פנימי בתוך בית המשפט

1999 (החל ממאי)

438

633

107

2000

548

883

285

2001 (עד נובמבר)

522

717

414

אחוזי הסירוב - מתוך התיקים שהופנו להליך של גישור

שנה

גישור חיצוני במרכזי גישור

גישור חיצוני ע"י מגשרים פרטיים

גישור פנימי בתוך בית המשפט

1999 (החל ממאי)

56.6%

43.4%

24.3%

2000

54.9%

40.7%

34.7%

2001 (עד נובמבר)

41%

36.5%

31.6%

אחוזי התיקים שהסתיימו בהצלחה (בהסדר) מתוך כלל התיקים שהופנו לגישור

שנה

גישור חיצוני במרכזי גישור

גישור חיצוני ע"י מגשרים פרטיים

גישור פנימי בתוך בית המשפט

1999 (החל ממאי)

19.4%

23%

55%

2000

16%

24%

40%

2001* (עד נובמבר)

11%

11.5%

24%

* חלק מהתיקים נמצאים באמצע ההליך וטרם הסתיימו

אחוזי התיקים שהסתיימו בהצלחה (בהסדר) מתוך התיקים שהסכימו לקיים גישור

שנה

גישור חיצוני במרכזי גישור

גישור חיצוני ע"י מגשרים פרטיים

גישור פנימי בתוך בית המשפט

1999 (החל ממאי)

22.7%

44%

71%

2000

37%

42.8%

63%

2001* (עד נובמבר)

34%

29.8%

55%

* חלק מהתיקים נמצאים באמצע ההליך וטרם הסתיימו

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון